רִבִּי יִרְמְיָה בְּעִי אוֹתוֹ שֶׁאָכַל יֶרֶק מַהוּ שֶׁיְּבָרֵךְ. מֻחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה. תַּנִּי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת נְזִירִין עָלוּ בִימֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח מֵאָה וַחֲמִשִּׁים 54a מָצָא לָהֶן פֶּתַח. וּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים לֹא מָצָא לָהֶן פֶּתַח. אֲתָא גַבֵּי יַנַּאי מַלְכָּא. אֲמַר לֵיהּ אִית הָכָא תְּלַת מְאָה נְזִירִין בְּעִייָן תְּשַׁע מְאוֹת קָרְבָּנִין. אֶלָּא יְהַב אַתְּ פַּלְגָּא מִן דִּידָךְ וַאֲנָא פַלְגָּא מִן דִּידִי. שְׁלַח לֵיהּ אַרְבַּע מְאָה וְחַמְשִׁין. אֲזַל לִשְׁנָא בִישָׁא וָמַר לֵיהּ לָא יְהַב מִן דִּידֵיהּ כְּלוּם. שָׁמַע יַנַּאי מַלְכָּא וְכָעַס. דְּחַל שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח וְעָרַק. בָּתַר יוֹמִין סָֽלְקוּן בְּנֵי נַשׁ רַבְרְבִין מִן מַלְכוּתָא דְפָרַס גַּבֵּי יַנַּאי מַלְכָּא. מִן דְּיָֽתְבִין אָֽכְלִין אָֽמְרִין לֵיהּ נְהִירִין אֲנָן דַּהֲוָה אִית הָכָא חַד גְּבַר סָב וַהֲוָה אֲמַר קוֹמִין מִילִּין דְּחָכְמָה. תַּנִּי לוֹן עוּבְדָּא. אָֽמְרִין לֵיהּ שְׁלַח וְאַייְתִיתֵיהּ שָׁלַח וִיהִיב לֵיהּ מִילָּא וַאֲתָא וְיָתֵיב בֵּין מַלְכָּא לְמַלְכְּתָא. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה אַפְלַייָת לִי. אֲמַר לֵיהּ לָא אַפְלָייִת בָּךְ אַתְּ מִמָּמוֹנָךְ וַאֲנָא מִן אוֹרַייְתִי. דִּכְתִיב כִּי בְצֵל חָכְמָה בְּצֵל הַכֶּסֶף. אֲמַר לֵיהּ וְלָמָּה עָרַקְתְּ. אֲמַר לֵיהּ שְׁמָעִית דְּמָרִי כְעַס עָלַי וּבְעִית מְקַייְמָה הָדֵין קְרִייָא חֳבִי כִּמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבֹר זָעַם. וּקְרָא עִלּוֹי וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ. אֲמַר לֵיהּ וְלָמָּה יָתַבְתְּ בֵּין מַלְכָּא וּמַלְכְתָא. אֲמַר לֵיהּ בְּסִפְרָא דְּבֶן סִירָא כְתִיב סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ וּבֵין נְגִידִים תּוֹשִׁיבֶךָּ. אֲמַר הֲבוּ לֵיהּ כַּסָּא דְּלִיבְרִיךְ. נְסַב כַּסָּא וָמַר נְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַל יַנַּאי וַחֲבֵירָיו. אֲמַר לֵיהּ עַד כְּדוֹן אַתְּ בְּקַשְׁיוּתָךְ. אֲמַר לֵיהּ וּמַה נֹאמַר עַל הַמָּזוֹן שֶׁלֹּא אָכַלְנוּ. אֲמַר הֲבוּן לֵיהּ דְּלֵיכוּל. יְהָבוּ לֵיהּ וְאָכַל. וָמַר נְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן חוֹלְקִין עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר עַל הָרִאשׁוֹנָה. רִבִּי אָבָּא אָמַר עַל הַשְּׁנִיָּה. מֻחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה. הָתָם צְרִיכָה לֵיהּ. וָכָה פְּשִׁיטָא לֵיהּ. הֵּן דִּצְרִיכָא לֵיהּ כְּרַבָּנָן הֵן דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. תַּנִּי עֲלָהּ הֵיסֶב וְאָכַל עִמָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָכַל כְּזַיִת דָּגָן מְזַמְּנִין דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לְעוֹלָם אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו עַד שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת דָּגָן. וְהָתַנִּי שְׁנַיִם פַּת וְאֶחָד יֶרֶק מְזַמְּנִין. מַתְנִיתָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מחלפה שיטתיה דר' ירמיה. כדמסיק לקמן הקושיא דהכא מספקא ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא את אלו שאכלו פת ומההיא דקאמר על האי עובדא דלקמן משמע דפשיטא ליה שיכול הוא לברך וכהאי עובדא דתני ג' מאות נזירין וכו'. וגרסי' להא בנזיר פ''ה הלכה ג':
דברי חכמים. כלומר אבל לדברי חכמים דפליגי עליה דרשב''ג קאמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן דסבירא להו לעולם אין מזמנין עליו עד שיאכל כזית דגן והשתא ספוקי מספקא ליה לר' ירמיה אם לברך בלחוד הוא דקאמרי רבנן שאינו יכול הוא לברך ולהוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן ובהא הוא דפליגי עליה דרשב''ג אבל לענין אצטרופי מצטרף הוא ואע''פ שלא אכל כזית דגן או דילמא אפי' להצטרף אינו מצטרף עמהן עד שיאכל כזית דגן ובתרתי פליגי רשב''ג וחכמים:
ומשני הן דצריכה ליה כרבנן. מאי דקמיבעיא ליה אליבא דרבנן דלקמן הוא ומאי דפשיטא ליה כרשב''ג הוא דתני בתוספתא פ''ה רשב''ג אומר עלה והסיב וטבל עמהן אע''פ שלא אכל כזית דגן מזמנין ומפרש ר' ירמיה דהאי מזמנין לא לאצטרופי בלבד הוא אלא אפי' הוא יכול לברך ולזמן עליהן:
מחלפה שיטתיה דר' ירמיה. השתא מסיק הקושיא התם צריכה ליה לעיל קא מיבעי ליה אם אותו שאכל ירק יכול לברך להוציא אחרים והכא פשיטא ליה דיכול הוא לברך דהא קאמר על הראשונה הוא שחלוקין חביריו ומשמע אבל על השנייה אינם חולקין שכדין עשה:
על השנייה. אף על השניה חולקין הן שאינו יכול להוציא אחרים עד שיאכל כזית דגן:
ר' ירמיה אמר על הראשונה הן חלוקין. שאמר ברוך שאכל ינאי ואע''פ שלא אכל עמהן כלל והא קי''ל שאינו מוציא את אחרים אא''כ נתחייב ג''כ בברכה:
חלוקין הן חבריו על שמעון בן שטח. ופליגי אמוראי בהא דר' יוחנן:
ומה נאמר. וכי היאך אומר אם לומר נברך על המזון שלא אכלנו שהרי לא אכלתי כלום ואמר המלך יתנו לו איזה דבר לאכול ונתנו לו ואכל ולא פת היה אלא איזה ירק וכיוצא בו שהרי לא נטל ידיו וכן מוכח מדלקמן ומשאכל אמר נברך על המזון שאכלנו:
עד כדון את בקשיותך. עודך מחזיק בקשיות ערפך לחזור ולהתל בי שאתה אומר כן וכי כך הוא נוסחת הברכה:
ואנא מן אורייתי. מחכמת התורה אשר לי שמצאתי להן פתח להתירם ולא היו צריכין לקרבן והרי נתתי להם כמותך:
למה אפליית בי. מפני מה היית מהתל בי לומר שאתה תתן החצי:
שלח ויהב ליה מילא. נתן לו איזה דבר לסימן להבטיחו שלא יעשה עמו רעה. ובב''ר פ' מקץ גריס אמר לאחתיה שלח בתריה ואייתיתיה לאחותו של שמעון בן שטח אמר שתשלח אחריו ואשתו של ינאי היתה. אמרה ליה הב לי מילא ושלחה ואייתיתיה:
תני לון עובדא. וסיפר להן המלך המעשה בשביל מה ברח ואמרו לו רצוננו שתשלח אחריו להביאו:
אזל לישנא בישא. הלך המלשין לפני המלך ואמר ליה לא נתן שמעון בן שטח משלו כלום נהירין. זכורין אנחנו כשהיינו פעם אחד אצלך שהיה בכאן זקן אחד והיה אומר לפנינו דברי חכמה והיכן הוא עכשיו:
בעיין. צריכין ט' מאות קרבנות שלכל אחד צריך ג' קרבנות חטאת עולה ושלמים איני מבקש אלא שתתן אתה החצי ואף אני אתן החצי:
עלו. לירושלים בימי שמעון בן שטח ולמאה וחמשים מהן מצא להן פתח והתיר את נזריהן:
שמעית. שמעתי שאדוני כעס עלי והייתי רוצה לקיים המקרא הזה חבי כמעט רגע עד יעבור זעם:
שְׁמוּאֵל אָמַר אֵינִי מוֹצִיא אֶת עַצְמִי מִן הַכְּלָל. הֵיתִיבוּן הֲרֵי בִּרְכַת הַתּוֹרָה הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בָּֽרְכוּ. אָמַר רִבִּי אָבוּן מִכֵּיוָן דְּיֵימַר הַמְּבוֹרָךְ אַף הוּא אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכיון דיימר המבורך. שאני ברכת התורה דמכיון שמסיים ואומר המבורך דמשמע המבורך בפי כל אינו כמוציא עצמו מן הכלל:
הרי ברכת התורה והרי אומר ברכו. ואמאי מוציא עצמו מן הכלל:
איני מוציא את עצמי מן הכלל. ולעולם אומר אני נברך:
הלכה: דְּלֹּמָה. רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא וְרִבִּי חִייָא בַּר בָּא וְרִבִּי חֲנִינָא חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנָן הֲווּ יָֽתְבִין אָֽכְלִין. נְסָב רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא כַּסָּא וּבֵירַךְ וַאֲמַר נְבָרֵךְ וְלָא אֲמַר בָּֽרְכוּ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. וְלָמָּה לֹא אָמַרְתָּ בָּֽרְכוּ. אֲמַר לֵיהּ וְלֹא כֵן תַּנִּי אֵין מְדַקְדְקִין בַּדָּבָר. בֵּין שֶׁאָמַר נְבָרֵךְ בֵּין שֶׁאָמַר בָּֽרְכוּ אֵין תּוֹפְסִין אוֹתוֹ עַל כַּךְ. וְהַנּוֹקְדָּנִין תּוֹפְסִין אוֹתוֹ עַל כַּךְ. וּבְאִישׁ לְרִבִּי זְעִירָא בְּגִין דִּצְווַח רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא לְרִבִּי חִייָא בַּר בָּא נוֹקְדָנָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובאיש לר''ז וכו'. הורע בעיניו על שקרא לר' חייא בר אבא נוקדנא:
ולא כן תני. בתוספתא פ''ה דאין מדקדקין בדבר וכו' ואין תופסין אותו על כך כ''א הנוקדנין המדקדקי' יותר מדאי הם שתופסין אותו על כך:
למה לא אמרת ברכו. כדתנן במתני':
גמ' דלמה. מעשה בר' זעירא וכו' שהיו יושבין ואוכלין בסעודה ונטל ר' יעקב הכוס לברך ברכת הזימון ואמר נברך ולא אמר ברכו ואע''פ שהיו כאן שלשה והוא:
תני. ברייתא חדא שנים אכלו פת ואחד ירק מזמנין וקאמר הש''ס דהאי מתניתא מפרש ר' ירמיה דכרשב''ג אתיא דקתני מזמנין סתם ומשמע דאפי' בברכה יכול אותו שאכל ירק להוציאן וקא מיבעי ליה אי הלכה כרשב''ג וכהאי סתמא דברייתא או לא:
משנה: 54b כֵּיצַד מְזַמְּנִין בִּשְׁלֹשָׁה אוֹמֵר נְבָרֵךְ. בִּשְׁלֹשָׁה וְהוּא אוֹמֵר בָּֽרְכוּ. בַּעֲשָׂרָה אוֹמֵר נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ. בַּעֲשָׂרָה וְהוּא אוֹמֵר בָּֽרְכוּ. אֶחָד עֲשָׂרָה וְאֶחָד עֶשֶׂר רִבּוֹא. בְּמֵאָה אוֹמֵר נְבָרֵךְ לַי֨י אֱלֹהֵינוּ. בְּמֵאָה וְהוּא אוֹמֵר בָּֽרְכוּ. בְּאֶלֶף אוֹמֵר נְבָרֵךְ לַי֨י אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. בְּאֶלֶף וְהוּא אוֹמֵר בָּֽרְכוּ. בְּרִבּוֹא אוֹמֵר נְבָרֵךְ לַי֨י אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ. רִבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר לְפִי רוֹב הַקָּהָל מְבָֽרְכִין שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַקְהֵלוֹת בָּֽרְכוּ אֱלֹהִים י֨י מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה מַה מָצִינוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֶחָד מְרוּבִּין וְאֶחָד מוּעָטִין אוֹמֵר בָּֽרְכוּ אֶת י֨י. רִבִּי יִשְׁמָעְאֵל אוֹמֵר בָּֽרְכוּ אֶת י֨י הַמְבוֹרָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך. והלכה כר' ישמעאל:
במאה אומר נברך לה' אלהינו. הך סיפא כולא ר' יוסי הגלילי היא דאמר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים. ופסק הלכה משלשה ועד עשרה ואין עשרה בכלל המברך אומר נברך שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ועשרה ומעשרה ולמעלה המברך אומר נברך אלהינו שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו:
אחד עשרה ואחד עשרה רבוא. הך רישא כר''ע הוא שאמר מה מצינו בבית הכנסת משהגיעו לעשרה אין חילוק בין מרובים למעוטים וה''ה הכא אין חילוק:
מתני' בשלשה והוא אומר ברכו. דהא בלאו דידיה איכא זימון וכן כולם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source